תנועת "יש גבול" קמה בשנת 1982, עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה, כתנועת סרבנות של חיילי מילואים. מאז פועלים חבריה נגד מלחמות ברירה וכיבוש ותומכים בקידום החברה האזרחית והדמוקרטיה בישראל. 

בעצומה הראשונה, שקבעה את המסלול שבו פעלה התנועה, נכתב:

"[...] היום ברור לנו: באמצעות המלחמה הזאת אתם מנסים לפתור באופן צבאי את הבעיה הפלסטינית. אבל אין פתרון צבאי לבעייתו של עם. אתם מנסים לכפות 'סדר חדש' על חורבותיה של לבנון, לשפוך דמנו ודמם של אחרים למען אנשי הפלגנות. לא לשם כך התגייסנו לצבא ההגנה לישראל..."

על עצומה זו חתמו כ-3,000 חיילי מילואים וכ-160 מהם נכלאו בגין סירובם לשרת על אדמת לבנון. "יש גבול" תמכה בסרבני מלחמת לבנון הראשונה, שרובם היו סרבנים סלקטיביים, ופעלה כדי ליצור דעת קהל נגד מלחמות בלבנון. מאז, ובמשך כל שנות פעילותה, תמכה התנועה בחיילים המסרבים בפועל או שוקלים את האפשרות לסרב ובמשפחותיהם. 

מאז שנת 1982 מארגנת התנועה הפגנות הזדהות מול בתי הכלא הצבאיים בזמן מאסרם של סרבנים וסרבניות. בד בבד, בהתאם לרצון המועמדים והמועמדות לשירות ביטחון והחיילים והחיילות המסרבים ומסרבות, "יש גבול" מפרסמת את דבר הסירוב כדי להעלות את המודעות הציבורית לנושא הסירוב המצפוני והסירוב הפוליטי. כמו-כן, במהלך השנים שימשהקו החםשל "יש גבול" לתמיכה במאות רבות של חיילים ומועמדים לשירות הביטחון (טלפון מספר 02-6250271).

בשנת 1983 פנו חברי התנועה לראשונה לבית המשפט העליון (בג"צ 734/83 יעקב שיין ואח' נ' שר הביטחון ואח') בגין התעמרות ושימוש נלוז בצווי גיוס נגד סרבני מצפון. בית המשפט העליון גיבה את שימוש הצבא בגיוס חוזר כעונש לסרבני מלחמת לבנון. 

כמו כן, בעקבות הצלחתו של מופע מוזיקלי באכזיב נגד מלחמת לבנון, שקרא "החזירו את החיילים הביתה!", הקימה התנועה את "קרן יש גבול" המסייעת לסרבנים שנכלאו ונקלעו למצוקה כלכלית. מאז ועד היום התנועה רואים לעצמה חובה לתמוך חברתית במשפחות הסרבנים ואף לתמוך כלכלית בסרבנים וסרבניות שמשפחותיהן נתונות במצוקה כלכלית.

 

בשנת 1985 הוציאה התנועה לאור, בשיתוף ספרי סימן קריאה, את גבול הציות – אסופת מאמרים ראשונה בעברית בנושאי ציות בדמוקרטיה ומלחמת לבנון. תרמו לאסופה מפרי עטם מייקל וולצר, חנן חבר, נועם חומסקי, אסא כשר, ישעיהו ליבוביץ, אביגדור פלדמן, מאיר פעיל, עדי צמח, יוסף רז ואחרים.

"יש גבול" תמיד הכירה בכך שגבולה של מדינת ישראל הוא הקו הירוק, וקראה לשאת ולתת עם העם הפלסטיני הנמצא תחת כיבוש. לכן, בשנת 1986, שנה לפני פרוץ האינתיפאדה הראשונה, החלה "יש גבול" לארגן ביום העצמאות אירועי עצמאות אלטרנטיביים ופעולות לסימון הקו הירוק. במקביל יזמה התנועה הצהרת סירוב נגד השירות בשטחים:

 

"[...] ההתקוממות בשטחים ודיכויה הברוטלי בידי הצבא מוכיחים בעליל את המחיר הנורא של המשך מצב הכיבוש והעדרו של פתרון מדיני. אנו, חיילי מילואים בצה"ל, מודיעים כי לא נוכל לשאת יותר בנטל השותפות והאחריות להידרדרות מוסרית ופוליטית זו. אנו מכריזים בזאת כי נסרב לקחת חלק בדיכוי ההתקוממות והמרי בשטחים הכבושים".

בשנת 1988 הגיש יואב הס מטעם "יש גבול" עתירה לבג"ץ, שבה נטען שהוראות הפתיחה באש הנהוגות בצה"ל חושפות את החיילים לאפשרויות של ביצוע פקודה בלתי-חוקית, לעשיית מעשה שהוא עבירה פלילית חמורה של רצח או למעשה שהוא פשע מלחמה. גם עתירה זו נדחתה.

במהלך האינתיפאדה הראשונה חתמו יותר מ-2,500 חיילי מילואים על הכרזת הסירוב של התנועה לקחת חלק בדיכוי ההתקוממות בשטחים הכבושים. כ-180 מהם נשפטו לתקופות מאסר שונות בגין סירובם לקחת חלק בפעולות כיבוש ודיכוי.

בשנת 1990 הוציאה התנועה לאור, בשיתוף ספרי סימן קריאה, את על דמוקרטיה וציות – אסופת מאמרים בנושאי דמוקרטיה, חוק וגבולות הציות בדמוקרטיה. לאסופה זו תרמו מפרי עטם דוד הד, יצחק זמיר, חיים כהן, ישעיהו ליבוביץ, ישי מנוחין, משה נגבי, עמוס עוז, יוסף רז ואחרים.

לאחר חתימת הסכמי אוסלו ב-1993 החליטה התנועה להפסיק את פעילותה הפוליטית הפומבית כל עוד המשא ומתן הפוליטי עם הנהגת העם הפלסטיני נמשך, אך להמשיך לתמוך ולסייע לסרבני השירות בשטחים. הפסקה זו נמשכה כשנה וחצי.

מאז 1998, כחיזוק לפעילות הציבורית של התנועה, התנועה מקיימת בערב יום העצמאות אירוע של הדלקת משואות לישראל צודקת, שוויונית וראויה. באירוע מדליקים משואות מגיני זכויות אדם – אנשים ונשים הנאבקים למען הפסקת הדיכוי, המתנגדים לפשעי המלחמה ולמלחמה המיותרת בשטחים הפלסטינים הכבושים, הפועלים לתיקון העוולות שגרמנו ושאנחנו עדיין גורמים, המגויסים לתיקון היחס לחלשים שבקרבנו והמנסים לקדם שלום עם כל שכנינו. מאז ועד היום הדליקו משואות באירועים הללו מאות פעילים ופעילות לשינוי חברתי.

עם תחילת האינתיפאדה השנייה החלה "יש גבול" להחתים על עצומה חדשה שהתפרסמה בשנת 2000:

"למרות מראית עין של אוטונומיה פלסטינית – על כחמישית מהשטחים הכבושים – הכיבוש נמשך ונמשך. למעלה משלושים שנות כיבוש ודיכוי לא בלמו את המאבק הפלסטיני לשחרור לאומי. המלחמה שמנהלת ממשלת ישראל על אדמות אריאל ובית-אל, ההגנה על פורעי איתמר ובית הדסה, המשך כיבוש נצרים וקריית-ארבע, המשך השליטה על קבר-רחל ועל נבי סמואל – היא לא המלחמה שלנו! אנו, חיילות וחיילים בצה"ל, מכריזים כי לא ניקח חלק בהמשך דיכוי העם הפלסטיני בשטחים הכבושים ולא נשתתף בפעולות שיטור ובשמירה על ההתנחלויות המשמשות לכך"

בשנת2002קיימה התנועה אירוע מוזיקלי בנמל תל אביב "יש גבול בנמל", במלאת 35 שנה לכיבוש, 20 שנה למלחמת לבנון הראשונה ו-20 שנה לתנועת "יש גבול".

בשנת2003 עתרה התנועה לבג"ץ פעמיים. העתירה הראשונה הייתה נגד הריסת בתים בבעלות פלסטינית בחברון לטובת הקמת טיילת למתנחלי קרית-ארבע. העתירה השנייה (בג"ץ 8794/03 יואב הס ואח' נגד הפרקליט הצבאי הראשי ואח'), שהוגשה עם כמה אנשי רוח (יואב הס, נתן זך, סמי מיכאל, רונית מטלון, עמוס קינן ויצחק לאור) ובאמצעות עורכי-הדין אביגדור פלדמן ומיכאל ספרד, ביקשה להורות לפרקליט הצבאי הראשי וליועץ המשפטי לממשלה לבטל את החלטתם שלא לפתוח בחקירה פלילית בנוגע לתכנון ולביצוע החיסול של פעיל החמאס סלאח מוסטפא שחאדה בעיר עזה ביום 22.7.2002. במסגרת פעולה זו נהרגו 14 בני אדם ועשרות רבות נפצעו בגלל שימוש בפצצת טון בלב שכונת מגורים צפופה.

עם התחזקות ההתנגדות בקרב המועמדים והמועמדות לשירות הביטחון לקחת חלק בפעולות של כיבוש ודיכוי, עדכנה "יש גבול" בשנת 2004 את הצהרת חבריה וחברותיה ויצאה בהכרזה אזרחית כוללת של מועמדים לשירות ביטחון ושל חיילים:

"יש גבול! שנות הכיבוש הארוכות לא בלמו את המאבק הפלסטיני לשחרור לאומי, והכיבוש נמשך ונמשך. המלחמה שמנהלת ממשלת ישראל על אדמות אריאל ובית-אל, להגנה על פורעי איתמר ובית הדסה, למשך כיבוש נצרים וקריית-ארבע, והמשך השליטה על קבר-רחל ועל נבי סמואל – היא לא המלחמה שלנו! אנו, מועמדים/ות לשירות וחיילים/ות בצה"ל, כאזרחים אחראים, מכריזים כי לא ניקח חלק בהמשך דיכוי העם הפלסטיני בשטחים הכבושים ולא נשתתף בפעולות שיטור ובשמירה על ההתנחלויות המשמשות לכך".

בשנה זו הוציאה לאור התנועה, בשיתוף "חרגול הוצאה לאור" ו-"ספרי עליית הגג" את עד כאן! עדויות של סרבנים – אסופת עדויות סרבנים, עצומות סירוב ומכתבי שמיניסטים מאז שנות השבעים של המאה הקודמת ועד מועד פרסום האסופה בעברית (אסופה זו יצאה לאור בכמה שפות: אנגלית, טורקית, יוונית, יפנית, ספרדית, פורטוגזית, צרפתית).

בשנת 2006 עתרה התנועה לבג"ץ נגד בית המשפט העליון בגין הימנעותו מלדון בעתירה שהגישה התנועה בגין "חיסולו" של סאלח שחאדה בשנת 2003. בשנה זו החליטה התנועה שהגיע הזמן לדון במדיניות הישראלית של אי-חקירה של פשעי מלחמה ובאפשרות של שיפוט אוניברסלי והודיעה: 

"אנו פונים למוסדות האכיפה והחוק - האזרחיים והצבאיים - בדרישה לחקירה יסודית, ואם זו תאשר את חששותינו, נדרוש שהאחראים יועמדו לדין. עם זאת נדגיש: אם יתברר לנו שוב שמוסדות המשפט – הצבאיים והאזרחיים כאחת – מתחמקים מאחריותם לבירור חשדות אלה, לא נהסס לפעול יחד עם גורמים בחו"ל, למען טיפול נאות בעניין ע"י בתי משפט בינלאומיים וזרים".

בשנה זו גם הוציאה לאור התנועה, בשיתוף עם ספרי נובמבר, את כיבוש וסירוב – אסופת מאמרים בנושאי כיבוש, דמוקרטיה וסירוב. לאסופה תרמו מפרי עטם ג'ונתן בנט, משה גרינברג, סלבוי ז'יז'ק, חנן חבר, ישעיהו ליבוביץ', ישי מנוחין, סוזן סונאג, ס' יזהר, יהודה שנהב ואחרים. 

מאז 2009 התנועה מעניקה מדי שנה את פרס ליבוביץ' לשני אנשי שינוי חברתי שהקדישו ומקדישים את חייהם למאבק באי-צדק ובעוול. מאז ועד היום יותר מעשרה אנשי מופת היו כלות הפרס וחתניו. 

בשנה זו גם עתרה התנועה לבית המשפט העליון באשר לשימוש האסור של צה"ל בפצצות זרחן בפעילות מלחמתית ברצועת עזה. כן עתרה התנועה נגד עיריית ת"א-יפו, שסירבה לתלות על לוחות המודעות העירוניים כרזה חגיגית שפורסמה לכבוד יום העצמאות ה-61 למדינת ישראל. כותרת הכרזה הייתה "לחיי המלחמות שבדרך!!!", והופיע בה פרסום של מסכת מוסיקלית סטירית שתועלה בהופעת בכורה בתיאטרון הערבי-עברי ביפו במוצאי יום העצמאות, ביוזמת תנועת "יש גבול" ובבימויו של ארי רמז.

בשנת 2014 השתתפה התנועה בהקמת "מסרבות – רשת סרבנות פוליטית". חברי התנועה וחברותיה לוקחים חלק בפעילות הרשת ובתמיכה במועמדות ומועמדים לשירות הביטחון המסרבים להתחייל ולקחת חלק בפעולות צה"ל כצבא כיבוש ודיכוי.

בשנת 2016 עתרה התנועה  לבית המשפט העליון בגין היחס השונה ואי-השוויון לנשים המצהירות וזוכות לשחרור משירות בגין ערכים ואורח חיים דתי לבין אלו המצהירות וחייבות להופיע בפני ועדת מצפון בגין ערכים ואורח חיים פציפיסטי.