על ההצטרפות ליש גבול
על ההצטרפות ליש גבול - מייק לוין
החוויה שלי ב"יש גבול", היתה בעצם ההצטרפות לתנועה . כבן למשפחה מ"המחנה הלאומי", עברתי התפכחות בסוף שנות ה60 "והתחלתי להתדרדר" לכוון השמאל. אבל, מההפגנות נגד הכיבוש ותמיכה בהקמת מדינה פלשתינית ועד לסירוב לשרת בשטחים הכבושים, המעבר היה קשה.
הורי, שהיו פעילים ב"תנועת החרות" במשך עשרות שנים, ראו בצבא העברי הגשמת חלום, אחרי אלפיים שנות גלות, השפלה, גרוש, והשמדה. צה"ל היה עבורם שיא בהתגשמות הריבונות היהודית.
כחייל, לא הייתי מציאה גדולה. ידיים שמאליות וחוסר התמצאות בשטח, לא הפריעו לצבא לשבץ אותי ב"גולני" , לשלוח אותי לקורס מ"כים, קורסי סיור וכו'. הייתי רחוק מלהיות מורעל של הצבא, אך צה"ל היה עבורי חלק אינטגראלי מהביוגרפיה האישית והלאומית.
שיחות עם יהודה מלצר ולאחר מכן עם ישי מנוחין, גרמו לי לחצות את הרוביקון. כך מצאתי את עצמי ב"יש גבול". במשך שנים נטלתי חלק באינספור ישיבות, בהפגנות מול כלא 6, שם היו עצורים סרבני שטחים, בחלוקת עלוני מידע על עמדתה של "יש גבול- הן בתוך ה"קו הירוק" והן בשטחים הכבושים, צביעת "הקו הירוק", הודעות לעיתונות על פעילויותיה השונות של התנועה, ראיונות לכלי התקשורות, הרצאות וגיוס כספים בחו"ל, סירוב לשרת בשטחים ומאסר קצר בכלא צבאי. שם הייתי "שמאלן" יחיד בין כלואים רבים, רובם המכריע מצביעי "ליכוד" וימינה וגם המבוגר מבין האסירים, רובם חיילי סדיר. "לא מתביישים להכניס מבוגר כמוך לכלא?" (הייתי אז בן 42),"תגיד,מי זה הז'בוטינסקי הזה שבגין תמיד מדבר עליו?", "תעשה טובה תכתוב מכתב לרבנית (החברה) שלי", היו חלק מהתגובות. גם מצד הסוהרים היה כלפי יחס הוגן והסירוב לשרת בשטחים, לא היווה עילה לעוינות כלפי.
יש אולי הנאה מסוימת להרגיש נרדף בשל דעותיך. לי זה כמעט לא קרה. לא בקרב עמיתי לעבודה ולא בקרב חברי ומכרי בחוגים אחרים. פעילותי ב"יש גבול" הזכירה לי ימים רחוקים בהם הייתי כמעט הביתר"י היחיד, הן בבית הספר והן בשכונה. חבר תנועת נוער פוליטית אידיאולוגית מוקצה, שרק הקומוניסטים מהעבר השני של המתרס, היו גרועים מממנה. "חוץ מחירות ומק"י" הייתה סיסמתו הקבועה של דוד בן-גוריון, לפני שהיה מכונן קואליציה לאחר הבחירות.
ב"יש גבול", פגשתי את דורון וילנר, בנו של מזכ"ל רק"ח, וחשבתי לעצמי על האירוניה. אבי ,נחום ז"ל , ח"כ לשעבר מ"חרות"- נאסר בצעירותו, בתחילת שונות העשרים של המאה קודמת - על ידי המשטר הסובייטי עקב פעילותו הציונית. לא פלא שבמשך שנים חש סלידה ותיעוב עמוק לכל מה שקשור למשטר הקומוניסטי ולשלוחותיו בארץ. והנה ב"יש גבול", דורון ואני משתפים פעולה, לא רק על בסיס אידיאולוגי, אלא גם על בסיס סימפטיה אישית.
מייק לוין,
ירושלים